רכבת ישראל בע"מ נ' מגדל צפון בעמ ואח'

החלטה

בעניין: בקשה בהולה לפי פקודת בזיון בית משפט

בקשה זו הובאה לעיוני כשופט תורן ע"י המזכירות, היום בשעה 15:45. זאת, אף שהדיון בתיק מתנהל בפני מותב אחר, ובשל הסעד המבוקש בה.

לאחר ששקלתי בדבר אינני רואה מקום להוציא הזמנה בחתימתי לדיון מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (הזמנה אשר אף לא צורפה לבקשה כנדרש). מעיון בתיק עולה התמונה הבאה.

המשיבה (להלן: "התובעת") הגישה תובענה לסילוק יד כנגד המבקשת (להלן: "הנתבעת") וכנגד 13 אחרים, מן המקרקעין המצויים בנהריה והידועים כחלקה 275 בגוש 18172 (להלן: "חלקה 275").

ביום 6.11.12 נעתר בית המשפט (כב' הרשם, כתוארו אז, א' צ'יזי'ק) לבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה כנגד הנתבעת, וחתם על פסיקתא המורה על סילוק ידה של הנתבעת מחלקה 275.

ביום 16.12.12 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדה. ביום 16.12.12 ניתנה החלטה לפיה, בין השאר, עוכב ביצועו של פסק הדין.

בדיון שהתקיים ביום 28.2.13 בפני כב' הרשם הבכיר צ'יזיק הוסכם, בעוד הבקשה לביטול פסק הדין תלויה ועומדת, כי בית המשפט ימנה מודד כמומחה מטעמו, אשר יערוך מדידה בשטח ויפרט במפת המדידה את מיקום האלמנטים לגביהם נטענה טענת פלישה לתוך חלקה 275 (בעיקר גרם מדרגות, וכן מתקנים נוספים). לאחר קבלת חוות דעתו של המודד ייקבע מועד לדיון. בהתאם לכך מונה מודד כאשר התובעת נושאת בשכרו.

ביום 25.4.13 הוגשה לתיק חוות דעתו של המודד (אינה מצויה בתיקיית חוות דעת, נסרקה לתיק ביום 2.5.13 ומופיעה בתיקיית תיק נייר).

מעיון במפת המדידה שצורפה לחוות דעת המודד, כמו גם ממסקנות חוות הדעת, עולה לכאורה כי האלמנטים אשר לגביהם נטענה טענת פלישה לחלקה 275, אכן מצויים בתחומי חלקה 275.

לבקשת התובעת נקבע מועד לדיון בבקשה לביטול פסק הדין. המועד נדחה לבקשת הנתבעת.

למרות שבהחלטות בדבר מועדי הדיון נקבע כי על צד המבקש לחקור את המודד לזמנו לעדות, הרי שבדיון שהתקיים בסופו של דבר ביום 24.6.13, לא נחקר המודד. אף לא התקיים דיון מלא בבקשה לביטול פסק הדין. התקיים דיון לא פורמלי בגדרו שמעה הנתבעת את הערות בית המשפט. הנתבעת הודיעה כי היא מבקשת לשקול את עמדתה. בהחלטה אשר ניתנה בתום הדיון מיום 24.6.13 צויין ע"י כב' הרשם הבכיר צ'יזיק כי בנסיבות העניין כאשר המודד מציין כי כל האלמנטים הפולשים מצויים בתחומי חלקה 275, כמעט ואין ספק לכאורה לגבי הצורך בהותרת פסק הדין המורה על סילוק יד על כנו. עם זאת, לנתבעת ניתנה שהות עד ליום 10.7.13 על מנת להודיע אם היא מסכימה למיתווה שהוצע ע"י בית המשפט, והתיק נקבע לתזכורת פנימית ליום 11.7.13.

עתה הגישה הנתבעת את הבקשה הנוכחית. בד בבד הגישה גם "בקשה בהולה לקביעת דיון במעמד הצדדים" (בקשה מס' 14 בתיק). לטענת הנתבעת, התובעת פולשת ברגל גסה למקרקעין השייכים לנתבעת, מגדרת שטחים שאינם שלה, מבצעת השתלטות בריונית שלא כדין על המקרקעים של הנתבעת, ולאחרונה הרסה התובעת את המדרגות הנמצאות בשטח והשייכות לנתבעת.

יוער כי בבקשה עצמה לא צויין מתי בדיוק בוצעה הריסת המדרגות לפי הטענה, אך מדובר על כך שהתובעת הרסה אותן, בלשון עבר. כך ברישא של הבקשה. בגוף הבקשה, בסעיף 4, נטען כי התובעת בנתה פיגום "במקום גרם המדרגות" ככל הנראה, כך נטען, לצורך המשך ביצוע עבודות.

בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי ביום 30.6.13 נודע למצהיר, מנהל הנתבעת, על כך שקבלן מטעם התובעת "מסיר מן החלקה שלי את המדרגות", לשון הווה, אולם בהמשך הסעיף נטען כי מנהל העבודה מטעם התובעת "הרס את המדרגות מברזל", לשון עבר.

עוד יוער כי נספחים אשר הוזכרו במסגרת הבקשה, כגון תמונות, לא צורפו אליה.

כאמור, לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, ללא צורך בקבלת תגובת התובעת.

אקדים ואעיר כי הבקשה רצופה טענות בדבר פגיעה בשטחים המהווים קניינה של הנתבעת, אולם הלכה למעשה, ולכאורה כמובן, מן החומר המצוי בתיק קשה להתרשם כי זהו אכן מצב הדברים. לכאורה, ובזהירות המתבקשת, נראה כי מצב הדברים הוא הפוך.

לעצם העניין – בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט נועדה לכוף על בעל דין למלא אחר חיוב שחוייב לבצע. מדובר בבקשה הצופה פני עתיד. אין בהחלטה השיפוטית שאותה לפי הנטען מפרה התובעת, היא ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, חיוב אופרטיבי אשר על התובעת למלא אחריו. ההחלטה אך מונעת ממנה לבצע פעולות בהתאם לפסק הדין. ככל שהתובעת הפרה את ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע, הרי שלכאורה, כך על פי הטענה בבקשה עצמה, היא כבר עשתה כן. זכויותיהם של שני הצדדים בהקשר זה שמורות להם במלואן, וחזקה על בעלי הדין כי יידעו לטעון את טענותיהם ולמצות את זכויותיהם. אך אינני סבור כי דיון מכוח פקודת בזיון בית משפט, שהוא הליך חריג אשר יש לנהוג בו בזהירות, הוא הדרך הנכונה לדון בטענות הנתבעת (ולא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת לפיה יש לחייב את התובעת להקים מחדש את גרם המדרגות שנטען כי נהרס).

יתרה מכך; קיום דיון מכוח פקודת בזיון בית משפט (בין השאר, אך לא רק, בשים לב לפגרת הקיץ שבפתח ולצורך בפיצול הדיון בפני שני מותבים), עלול לסרבל ולהאריך עוד יותר את הדיון שכבר התארך לא מעט. אילו היתה מתבקשת תגובת התובעת לבקשה זו, היה הדבר עלול לעכב את ההכרעה בסוגיה המרכזית שעל הפרק, היא ההכרעה בבקשה לביטול פסק הדין. דומני כי נכון יותר יהיה להותיר את הדיון המלא בתיק בפני גורם שיפוטי אחד, ולאפשר לו לנהל את התיק בדרכו, לנווט את הדיון ביעילות, וככל שלא ניתן יהיה להגיע ליעד תוך זמן סביר, להכריע בסוגיה המרכזית הנ"ל.